מחובתנו להזכיר שמאחורי תהליכים מודרניים – אידיאולוגיים מסתתר רוע אנושי גדול, שמתנגד ליסוד הטבע הנכון. "גדולי" העולם הזה לא צריכים משפחות, ילודה, הם לא רוצים גידול אוכלוסייה, ולא זקוקים למיליארדי בני אדם "מיותרים". על כן מיושמת מדיניות צמצום אוכלוסין בדורות ההמשך. אליטות עולמיות אינן רואות כל בעיה בצמצום האוכלוסייה בעולם, נאמר פי שניים, וגם בשמונים עד תשעים אחוזים. עשרת האחוזים שנשארו יספיקו לגמרי על מנת לספק את הנחוץ לקיומם העצמי.
האגו של בני האדם מוכן לפרק את מוסד המשפחה ומובילים אותנו לזה באמצעות כלי התקשורת, חינוך, תרבות וכיוצא באלה. שיטות אלו מצליחות בהפצתו ההולכת ומתרחבת של סדר עולמי חדש. לכן, אין זה מפתיע, שאם נחל לדון בתיקון האדם הזקוק להתחיל משיקומה של משפחתו, הכולל את תפקיד הרבייה שבה, אם כך ברור שניתקל בהתנגדות נחרצת. רבים הם אלו שישימו לנו מקלות בגלגלים. יחד עם זאת, כולי תקווה שגישה עוינת זו שיצרה יחס מזלזל למשפחה ולכל הקשור אליה, גם היא תופעה זמנית. הלא המשבר שמתרחב פוגע בשכבות העליונות גם כן, באליטה, שבפועל מנהלת מאחורי-הקלעים את מגמה זו. אז היא תרגיש את ההכרחיות בשינוי גישתה לעולם. כיום משתלם לה לתמוך במגמה, שיווצרו מה פחות משפחות וייוולדו פחות צאצאים, כדי שהאוכלוסייה בעולם תצומצם מהר ככל הניתן. אך בחלוף הזמן, כשהמשבר יגיע לאליטה, הוא יאלץ אותה להביט על הדברים באופן אחר.
בכל מקרה, אם אנו עוסקים בישראל, כאן דבר אינו מפריע לעם. אין כאן מכשולים ויחס רע גלוי. כמובן, שעלינו לפעול היכן שניתנה לנו ההזדמנות. דווקא בנושא זה לא ניתקל בישראל בהתנגדות מאסיבית. בחלקו של העם יש ערכי משפחתיות מצד מסורת או הרגלים. אנו זוכרים וגם מעריכים את הבית של ההורים ש אליו היו מתגודדים כל קרובינו, אנו זוכרים שכונה, חברים בילדות, ואלו יוצרים בסיס טוב לנושא. לכן אנו צריכים לשקם מסורת זו שעדיין לא הספקנו לשכוח, להחזירה לתרבותנו, לאומנותנו ולעשות שימוש בדוגמאות נכונות על מנת להחיות את מונח המשפחה. הרב ד"ר מיכאל לייטמן מניח שזו צריכה להיות מעין משימה לאומית, המולידה טווח רחב של צורות תמיכה, בין על ידי יצירות האומנות, הסרטים, הספרים או הסיפורים, בהם מעלים על נס ערכי יחד, אהבה ואת ההורות הטובה. עלינו להראות לאנשים את יופיים של היחסים במשפחה, המעניקים תמיכה איתנה לכולם. יש להעמיד שאלה זו באופן תקיף בפני ממשלתנו, שלא תומכת מספיק בזוגות הצעירים בכל הקשור בדיור, בחופשת לידה, בדאגה לפעוטות, במענקים ובנושאים דומים. עלינו להעלות סוגיה זו לרמה הלאומית, ולהתייחס אליה כאל בעיה כללית של ישראל. מחובתנו לעודד כל גבר ואישה שייטלו על עצמם משימה זאת. מחובנו לתת לציבור דוגמאות של בני זוג מצליחים, להפיק תוכניות לטלוויזיה שעוסקות בנושא זה ונותנות מידע מועיל בנושא, להקים מועדונים בהם ההורים והילדים יוכלו לחיות ביחד, לעודד סופי – שבוע בחיק הטבע… ובמיוחד, חשוב לסייע לאמהות, שנושאות את הנטל העיקרי בטיפול בילדים בשנותיהם הראשונות. חברתנו, מדינתנו, וממשלתנו חייבות ליטול על עצמן תוכנית תמיכה כוללת זו כפרויקט – לאומי, על כל השלכותיו, בכך, אגב, נשמש דוגמה מצויינת לכל העולם, בו שולטת כיום המגמה ההפוכה.
הרב ד"ר מיכאל לייטמן רואה בזאת לא תיקון של המשפחה בלבד, אלא תיקון של העולם דווקא. הלא ניתן להשליך מיחסים טובים במשפחה, אותם אנו נלמד את צעירינו, לכל התחומים בחיים. עובָּר בחיק אימו, תינוק בעריסה, פעוט מוקף קרובים, ילד מוסיף סביבה בגן ובבית – הספר, כך גם מסביב לזוג – הצעיר צריך אווירה שתומכת ומחזקת ומסייעת לזוג בדרכו באמצעות טיפול מסור, קפדני יותר משבשנות הילדות. הרי תחום זה רווי בבעיות, ובכל המשפחות ישנן בעיות אלה בהרכב ייחודי… אם כך, ראשית, עלינו לבנות סביבה ייחודית לחינוך ולטיפול בצעירים וגם בזוגות הצעירים. אם אנו לא נלך לכיוון זה, נמשיך בהתדרדרות, עד שיישארו כל כך מעט אנשים שכבר לא יהיו מסוגלים להחזיק במדינתנו ולשמור על הקשרים ביניהם. כלומר, נושא "המשפחה" מעורר דאגה גדולה באשר לביטחון מדינתנו, לכן אסור לנו לאמץ מגמות עולמיות חדשות בנושא. עלינו להבין, שאנו שרויים במצב מיוחד, לכן, אדישות, זלזול, ובנוסף טרפוד מכוון מצד ממשלתנו, אינם הגיוניים ואף זה מצב מסוכן מאוד.
מתוך תוכנית הטלויזיה בערוץ 66, חיים חדשים, שיחה מספר 213, מתאריך ה22 ליולי בשנת 2013.
