בעל הסולם נולד ב- 24.09.1884 בפולין, ונפטר במוצאי יום הכיפורים ב- 1954. מדי שנה אנחנו חוגגים את יום הסתלקותו – היורצייט שלו, כיום שמח.
בתקופות האחרונות, הקרובות היסטורית אלינו, המקובלים היו נסתרים וגילו רק חלק מעצמם, את אותו חלק שהיה שייך כביכול לתורת הנגלה ולא לתורת הנסתר. כתיבתם היתה כזו שניתן היה להבין ממנה הן על העולם הזה והן על העולם הרוחני. חכמת הקבלה שהיתה מתקופת חורבן בית המקדש והלאה נסתרת כולה, החלה להתגלות רק מתקופת האר"י והלאה. האר"י (תחילת המאה ה-16) הינו בעצם המקובל הראשון של הדור האחרון ( משיח בן יוסף, שקודם למשיח בן דוד). מן האר"י החלו גילוי והתפתחות חכמת הקבלה שגילה את החכמה לתלמידו חיים ויטאל בתקופה קצרה למדי של שנה וחצי הממלאים עשרים כרכים של לימוד החכמה. החכמה הנסתרת הזו התגלתה אט אט בעזרת ספרים שחוברו מאותם כרכים, בדיוק כפי שספר הזוהר נגנז בדורו ונגלה לעולם ובדומה לעוד כתבי מקובלים נסתרים שיתגלו גם מתקופת הנביאים.
אף מקובל בעצם לא יכול להתגלות בחייו. הגילוי קיים רק כשיש למקובל תלמידים וקהל רב שאותם הוא מלמד ויחד איתם הוא מממש את חכמת הקבלה. הגילוי אצל בעל הסולם היה בעצם הספרים שפרסם במאה ה-20 "תלמוד עשר הספירות", "עץ חיים", "פנים מסבירות" על עץ חיים, פירוש על ספר ה"זוהר". לפני שנפטר השאיר חומר רב כתוב, ואת תלמידו הנאמן, בנו הבכור- רב ברוך שלום הלוי אשל"ג- ממשיך דרכו, שעוד בחיי אביו כבר הייתה לו קבוצה של תלמידים. בעל הסולם היה המקובל הראשון שכתב מה שרצה לכתוב והדפיס מה שכתב והשאיר את כתביו בידיים נאמנות של בנו שנהייה (גיל 47) למקובל עוד בימיו של אביו.
הרב ברוך שלום- הרב"ש לימד כל חייו על פי הספרים של אביו הקדוש. והדגיש שאביו – בעל הסולם השתוקק כל כך להפיץ את חכמת הקבלה, לפזרה ולראות את פירותה מן האנושות המתעוררת אליה, עד שהיה מוכן לדבר אפילו עם אבנים אם היו מוכנים לשמוע אותו. הרב"ש תיאר את אביו כאמיץ ולו רק על שהדפיס את מה שכתב ועל שקיבל אליו תלמידים מה שלא היה נהוג באותם הימים על ידי המקובלים.
עד לתקופה האחרונה נשמר 'דיסטנאס' בין המקובלים להמון העם. כמו כן הוחדרו בקרב העם תפיסות שיש להתרחק מן המקובלים ומחכמת הקבלה שיכולה לגרום לאדם לצאת מדעתו. בעל הסולם כמו האר"י בזמנו היה נתון ללחצים על לימוד חכמת הקבלה. הארי" נאלץ לסגור את בית המדרש שפתח בצפת לולא הגנתו של אחד מתלמידו הרמ"ק (רבי משה קורדובו ) שהיה בן שבעים בעת שהאר"י היה בן שלושים וחמש. בעצם היות הרמ"ק תלמידו של האר"י הוא הראה לכל באותה עת, את גדולתו של האר"י ואת קבלתו שהיתה למעשה קבלת המשיח, קבלת התיקון. לעומת האר"י שהיה נתון לביקורת ובדיקה על לימודי הגמרא וההלכות שלו, בעל הסולם גדל על פרקי הגמרא וההלכות ואף שימש כדיין בוורשה כבר בגיל תשע עשרה. הוא זכה לכבוד ולמעמד סמכותי עד אשר החל להתעסק בחכמת הקבלה ומשהחל להניע את יהודי פולין לעלות לארץ ישראל נעשה עליו חרם על ידי הקהילה.
